הלכה: עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבִיא בוֹ בִיּוֹם. מַעֲשֶׂה וְהֶאֱמִין רִבִּי לַחֲמִשָּׁה אַחִין בַּחֲמִשָּׁה כּוֹרִין שֶׁל חִטִּים. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא מִיכָּא צִיבְחָר וּמִיכָּא צִיבְחָר כּוֹרָא סְלַק.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' עד איכן. עד איזה מקום נאמנין לומר שמשם הביאו מתנותיהן.
עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום. ויותר מכאן אין נאמנין שאין דרך לטרוח אחר זה אלא עד מקום שיכול לחזור ולבוא בו ביום:
ואיפשר כן. בתמיה ומי נתן להם כ''כ:
אלא מכא ציבחר. מעט מכאן ומעט מכאן עד שקבצו חמשה כורים:
כד הוא סלק ר' אליעזר דרומיה. כשעלה לכאן ר' אלעזר מדרום הקשה לפני ר' יוסי אם מתני' דר''א היא. הך מילתא דפלוגתא דר''א וחכמים שמיה בתוספתא דמעשר שני פ''ג:
משנה: 35b נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בִּשְׁעָתָן וְעַל מַעֲשֵׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נוֹהֲגִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין נאמנין עליו לומר של זתי ניקוף הוא. לאחר שמוסקין הזתים חובטין העניים להשיר את הנשאר וזהו שלהם וניקוף מל' כנוקף זית ואין דרך לעשות מהן שמן מפני שדבר מועט הוא ולפיכך אין נאמנין:
מתני' נאמנין על החטים. לומר של לקט ושכחה ופאה הן או של מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנין לומר קמח ופת זה הוא שנותן לי שאין דרך לחלק לעניים מתנות אלו קמח ופת:
נאמנים על השעורה של אורז. שבולת של אורז א''נ קודם שנכתש במכתש להסיר קליפתו נקרא שעורה ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך הוא לחלקו לעניים אבל אין נאמנין עליו בין חי בין מבושל לומר שכך ניתן להם.
נאמנים על הפול. שניתן להם קודם שנטחנו בריחים.
ואין נאמנין על הגריסין לאחר שטוחנו בריחים של גרוסות להסיר קליפתן נקראו גריסין ואין דרך ליתן להם כך:
נאמנים על השמן וכו'. שכן דרך לחלק מעשר עני בשמן:
גמ' מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח וכו'. וקאמר דבהא פשיטא ליה להתנא שהוא נאמן ולא הוה צריך תו למיתני להא דהא קתני נאמנין על החטים:
היו הכל יודעים שרוב בנ''א מכנסו לקט. כלומר שהן מכניסין הלקט לעצמן ונותנין להעניים קמח או פת בשבילם אפי' כן אינו נאמן לומר קמח או פת ניתן לי לפי שלכתחילה אין זה מצות לקט אלא העניים מלקטין את השבלים:
תני בתוספתא. ריש פ''ד.
ודכוותיה. אם הוא מקום שנהגו להיות מוסקין זתי ניקוף לדורכן ולעשות שמן מפני שמצוי שם הרבה נאמן ג''כ לומר שמן זה של זתי ניקוף הוא שהכל הולך אחר מה שנוהגין כן:
מתני' נאמנים על ירק חי. שניתן להם מעשר עני דירק חייב במעשרות מדרבנן.
ואין נאמנין על המבושל. שאין דרך ליתן מעשר עני מן המבושל אא''כ אם היה דבר מועט ולפעמים ששכחה הבה''ב מלעשר ומעשר מן המבושל שבקדרה:
מלפסו. כמו האלפס שהיא מחבת גדולה:
מתני' נאמנים. העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות:
בשעתן. בשעת זמן הגרנות:
בכל שנתו. בשנה שלישית ובשנה ששית שמעשר עני נוהג בהם:
ובן לוי נאמן לעולם. לומר של מעשר ראשון הוא לפי שנוהג בכל שנה ולא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:
אלא על דבר שכן דרך בנ''א להיות נוהגין כן לתת להם ולא על דבר שאין דרך בנ''א לתת להם כיוצא בו כדמפרש במתני' דלקמן:
רִבִי לָֽעְזָר דְּרוֹמָיָה בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בִּדְבַר עֶרְוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה כָּךְ לֹא נֶחְשַׁד בֶּן לֵוִי עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. כלומר מלישנא דמתני' גופה דייקינן דלא שייכא הא לפלוגתא דר''א וחכמים דקתני ובן לוי נאמן לעולם בכל שנה ואפי' בשנה שאין בה מע''ש ולא ראינו שהפריש מע''ש משלו דנאמר כיון שהפריש לשני מאמינין לו גם על הראשון כדר''א אלא לעולם הוא נאמן ומטעמא דאמרן:
ראה אותו שהפריש מע''ש נאמן על הראשון דברי ר''א וחכ''א נאמן על הראשון נאמן על השני נאמן על השני אינו נאמן על הראשון. כך היא כתובה בתוספתא כ''י על הקלף ישן אשר לפני וכך הובאה לקמן בפ''ד דדמאי בהלכה ד'. ובתוספתא דפוס יש ט''ס וטעמייהו דרבנן משום דמעשר ראשון צריך ליתנו ללוי ומעשר שני יכול הוא בעצמו להעלותו לירושלם ולאוכלו הלכך הנאמן על הראשון הוא דנאמן על השני אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון ור''א סבר דכיון שראו אותו שהפריש מעשר שני כפי חשבון אחר שהופרש בתחלה המעשר ראשון אמרינן מסתמא כבר הפריש מעשר ראשון והשתא קאמר נימא מתני' דקתני בן לוי נאמן לאמר מעשר ראשון הוא ואע''פ שאין אנו יודעין אם הפריש ממנו תרומת מעשר כר' אליעזר מיתוקמא דס''ל אינו חשוד על הראשון ואע''פ שצריך הוא להוציא מידו ואינו שלו כמעשר שני דאלו לרבנן הא אמרי דאינו נאמן על הראשון מפני שאינו שלו וה''נ לא יהא בן לוי נאמן על תרומת מעשר מכיון שצריך ליתנו לכהן:
א''ר יוסי ד''ה היא. מתני' דשנייא היא הכא שאין אדם עושה בדבר ערמה. כצ''ל כלומר שאין חושדין אותו שמערים הוא בדבר ולא יפריש ממנו תרומת מעשר וכן א''ר אלעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר לפי שהוא בעון מיתה כמו תרומה גדולה:
רִבִּי מָנָא בְּעִי וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם אֲפִילוּ בִשְׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' בשביעית. מי אמרינן דאפי' בשביעית שאין בה מעשרות נאמן הוא לומר זהו מקודם שביעית היא או לא ולא איפשטא:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נֶאֱמָן בֶּן לֵוִי לוֹמַר מַעֲשֵׂר בָּרוּר הוּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַשֵּׁנִי. אֲבָל בְּאוֹמֵר נִיתָּן לִי אוֹ בְּאוֹמֵר מִשֶּׁלּוֹ הֵן אֵינָן נֶאֱמָנִין דּוּ מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹתְנִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשר ברור הוא. יודע אני שזה הבעה''ב הפריש מעשרותיו כראוי וזהו ברור ואף לפוטרו ממעשר שני הוא נאמן:
אבל באומר ניתן לי. כלומר שאומר סתם ניתן לי זה מעשר הראשון או באומר משלו הן מתבואה שלו שאף הלוי צריך להפריש מעשרות משלו ובזה אין נאמנין לפוטרו ממעשר שני:
דו מתני'. כלומר דהוא ג''כ נלמד ממתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבנ''א נוהגין כן ונוהגין ליתן מעשר ראשון בתחילה וא''כ אינו יכול להעיד על מעשר שני אם אינו ברור לו כן:
כיני מתני' וכו'. כלומר דאין נאמנין אנן תנינן במתני' וקאי על בן לוי וכדאמרן לענין מעשר שני וגם על רישא דמתני' והלכך קתני אין נאמנין לכלול את כולן:
משנה: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים וְאֵינָן נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפַּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבוּשָׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפוּל וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא. נֶאֱמָנִין עַל יֶרֶק חַי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַמְבוּשָּׁל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹצִיא מִלָּפַּסּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין נאמנין עליו לומר של זתי ניקוף הוא. לאחר שמוסקין הזתים חובטין העניים להשיר את הנשאר וזהו שלהם וניקוף מל' כנוקף זית ואין דרך לעשות מהן שמן מפני שדבר מועט הוא ולפיכך אין נאמנין:
מתני' נאמנין על החטים. לומר של לקט ושכחה ופאה הן או של מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנין לומר קמח ופת זה הוא שנותן לי שאין דרך לחלק לעניים מתנות אלו קמח ופת:
נאמנים על השעורה של אורז. שבולת של אורז א''נ קודם שנכתש במכתש להסיר קליפתו נקרא שעורה ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך הוא לחלקו לעניים אבל אין נאמנין עליו בין חי בין מבושל לומר שכך ניתן להם.
נאמנים על הפול. שניתן להם קודם שנטחנו בריחים.
ואין נאמנין על הגריסין לאחר שטוחנו בריחים של גרוסות להסיר קליפתן נקראו גריסין ואין דרך ליתן להם כך:
נאמנים על השמן וכו'. שכן דרך לחלק מעשר עני בשמן:
גמ' מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח וכו'. וקאמר דבהא פשיטא ליה להתנא שהוא נאמן ולא הוה צריך תו למיתני להא דהא קתני נאמנין על החטים:
היו הכל יודעים שרוב בנ''א מכנסו לקט. כלומר שהן מכניסין הלקט לעצמן ונותנין להעניים קמח או פת בשבילם אפי' כן אינו נאמן לומר קמח או פת ניתן לי לפי שלכתחילה אין זה מצות לקט אלא העניים מלקטין את השבלים:
תני בתוספתא. ריש פ''ד.
ודכוותיה. אם הוא מקום שנהגו להיות מוסקין זתי ניקוף לדורכן ולעשות שמן מפני שמצוי שם הרבה נאמן ג''כ לומר שמן זה של זתי ניקוף הוא שהכל הולך אחר מה שנוהגין כן:
מתני' נאמנים על ירק חי. שניתן להם מעשר עני דירק חייב במעשרות מדרבנן.
ואין נאמנין על המבושל. שאין דרך ליתן מעשר עני מן המבושל אא''כ אם היה דבר מועט ולפעמים ששכחה הבה''ב מלעשר ומעשר מן המבושל שבקדרה:
מלפסו. כמו האלפס שהיא מחבת גדולה:
מתני' נאמנים. העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות:
בשעתן. בשעת זמן הגרנות:
בכל שנתו. בשנה שלישית ובשנה ששית שמעשר עני נוהג בהם:
ובן לוי נאמן לעולם. לומר של מעשר ראשון הוא לפי שנוהג בכל שנה ולא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:
אלא על דבר שכן דרך בנ''א להיות נוהגין כן לתת להם ולא על דבר שאין דרך בנ''א לתת להם כיוצא בו כדמפרש במתני' דלקמן:
הלכה: מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר חִיטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן קֶמַח. חִטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן פַּת. פְּשִיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם מַכְנִיסוֹ לֶקֶט אֲפִילוּ כֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן. 36a תַּנִּי רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת דּוֹרְכִין אֶת הָעוֹלֵלוֹת יְהֵא עָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר יַיִן זֶה שֶׁל עוֹלֵלוֹת הוּא. וְדִכְווָתֵיהּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת מוֹסְקִין זֵיתֵי נִיקּוּף יְהֵא הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
אִילֵּין דְּבֵית אַסִּי בִּשְּׁלוּן יֶרֶק אִנְשׁוּן מְתַקְּנֵיהּ סְלַק גַּמְלִיאֵל זוּגָא וְתַקְּנֵיהּ מִן גַּוְא לָפַּסָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
משנה: אֵין פּוֹחְתִין לָעֲנִייִם בְּגוֹרֶן מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֲצִי קַב. קַב וָחֵצִי כּוּסְמִין וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מְנָה דְּבֵילָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פְּרָס. חֲצִי לוֹג יַיִן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. רְבִיעִית שֶׁמֶן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שְׁמִינִית. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בָּהֶם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מדה זו. השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני:
אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור:
מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:
כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:
גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט''ז גרגרי שעורה בינונית:
פרס. חצי מנה והלכה כת''ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ''ד:
הלכה: תַּנִּי רוֹבַע אוֹרֶז כּוֹלָה תַּבְלִין לִיטְרָא יֶרֶק שְׁלֹשֶׁת קַבִּין חֳרוּבִין חֲצִי לוֹג יַיִן רְבִיעִית שֶׁמֶן. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין חֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין שְׁנֵי רִימּוֹנִין וְאֶתְרוֹג אֶחָד. מַה טַעְמָא וְאָֽכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. תֵּן לוֹ כְדֵי שׂוֹבְעוֹ. חִזְקִיָּה שְׁאַל לְאָבוֹי מְנָא אִילֵּין שֵׁיעוּרָיָא אָמַר לָהֶן אֲהֶן צְרָרָא סְמַךְ הָדָא בִּרְתָּא. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי אִלַּי וְהוּא אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר. אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר אֲמַר לֵיהּ לָא בְּלַן מִיסְתּוֹר אֶלָּא מִבְנֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
אָמַר רִבִּי מָנָא תַּנְיָא אַרְבַּע לִיטְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן אֲבָל בְּשֶׁמֶן מְעָֽרְבִין בּוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּחוֹמֶץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדֵי לִטְבּוֹל בְּיֶרֶק הַנֶּאֱגַד שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם דּבֵי רִבִּי יַנַּאי אֲפוּנִין חַייִן מְעָֽרְבִין בָּהֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֶין מְעָֽרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי דְּתַנֵּינָן הַבַּבְלִייִם אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן מְקוּלקֶלֶת. רִבִּי יוּדָן בְּעִי הָדָא כלקירא הוּא וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אָֽכְלֵי מִינָהּ חַייָה הִיא מְעָֽרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב פְּעָפוּעִין וְגֻדְגָּנִיּוֹת וַחֲלוּגְלוּגוֹת מְעָֽרְבִין בָּהֶן. בְּעוּן קוֹמֵי הֵיידָן וִינּוּן אָמַר לוֹן קַקּוּלֵי וְהִנְדְּקִיקֵי וּפַרְפָּחִינֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
קקולי בל' ארמי לפעפיעין. והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות:
היידון אינון. מה הם.
פעפועין וכו'. כדמפרש ואזיל.
כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא''כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.
הדא בלקירא. מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ''ז דבכורות הבליון והלפתן:
בשר חי. נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה''כ להיות ע''ש שעיר של יו''כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע''פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה''כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.
למי נצרכה לר''מ. דברי ר''מ שנויין בתוספתא שם ארשב''א פעם אחת היינו יושבין לפני ר''מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר''מ בד''א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר''מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר''מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ''ל דבהני אף ר''מ מודה בהו דמ''מ מזון איקרו:
אפונין חיין. שלפעמים דרך לאכלן חיין:
אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ''ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה:
הדא דתימר ביין. שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני.
וכן לעירוב. כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.
משנה: מִידָּה זוּ אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרָאֵל הָיָה מַצִּיל נוֹתֵן מֶחֱצָה וְנוֹטֵל מֶחֱצָה. הָיָה מְמוּעָט נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מדה זו. השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני:
אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור:
מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:
כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:
גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט''ז גרגרי שעורה בינונית:
פרס. חצי מנה והלכה כת''ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ''ד:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בְּיוֹתֵר מִכְּשֵׁיעוּר הָיָה מַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה אֲבָל בִּכְשֵׁיעוּר הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חִזְקִיָּה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בִּכְשֵׁיעוּר בִּיקֵּשׁ לְהַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנּוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה נַעֲשֶׂה דָּבָר מוּעָט הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
תַּנַּי הַמְסַבְּבִים עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לָהֶן לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וּבִלְבַד דְּלֹא יִפְחוֹת לֵיהּ מִן אגרון דִּילֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source